louis vuitton 財布 ヴィトン キーケース ヴィトン キーケース コピー ヴィトン キーケース メンズ ヴィトン キーケース レディース ヴィトン キーケース 赤 ヴィトン キーケース 中古 ヴィトン コピー ヴィトン コピー バッグ ヴィトン コピー 財布 ヴィトン コピー 激安 ヴィトン コピー 通販 ヴィトン ショルダーバッグ ヴィトン バッグ ヴィトン バッグ コピー ヴィトン バッグ ダミエ ヴィトン バッグ メンズ ヴィトン バッグ 激安 ヴィトン バッグ 人気 ヴィトン バッグ 新作 ヴィトン バッグ 中古 ヴィトン メンズ ヴィトン メンズ キーケース ヴィトン メンズバッグ ヴィトン メンズ 財布 ヴィトン メンズ 財布 人気 ヴィトン メンズ 長財布 ヴィトン 財布 ヴィトン 財布 ヴェルニ ヴィトン 財布 コピー ヴィトン 財布 ダミエ ヴィトン 財布 メンズ ヴィトン 財布 メンズ ダミエ ヴィトン 財布 メンズ 長財布 ヴィトン 財布 メンズ 二つ折り ヴィトン 財布 メンズ 激安 ヴィトン 財布 メンズ 人気 ヴィトン 財布 メンズ 新作 ヴィトン 財布 メンズ 中古 ヴィトン 財布 レディース ヴィトン 財布 レディース 二つ折り ヴィトン 財布 レディース 人気 ヴィトン 財布 レディース 新作 ヴィトン 財布 激安 ヴィトン 財布 人気 ヴィトン 財布 新作 ヴィトン 財布 新作 2014 ヴィトン 財布 新作 ダミエ ヴィトン 財布 中古 ヴィトン長財布 ヴィトン 長財布 ヴィトン 長財布 ヴェルニ ヴィトン 長財布 エピ ヴィトン 長財布 コピー ヴィトン 長財布 タイガ ヴィトン 長財布 メンズ ヴィトン 長財布 レディース ヴィトン 長財布 黒 ヴィトン 長財布 激安 ヴィトン 長財布 人気 ヴィトン 激安 ヴィトン 激安 キーケース ヴィトン 激安 バッグ ヴィトン 激安 財布 ヴィトン 激安通販 ルイヴィトン ルイヴィトン 2014 ルイヴィトン 2014 バッグ ルイヴィトン 2014 財布 ルイヴィトン 2014春夏 ルイヴィトン 2014 新作 ルイヴィトンアウトレット ルイヴィトン アウトレット ルイヴィトン アウトレット バッグ ルイヴィトン アウトレット 本物 ルイヴィトン アウトレット 財布 ルイヴィトン アウトレット店 ルイヴィトン アウトレット 通販 ルイヴィトン カタログ ルイヴィトン キーケース ルイヴィトン キーケース ヴェルニ ルイヴィトン キーケース エピ ルイヴィトン キーケース ダミエ ルイヴィトン キーケース メンズ ルイヴィトン キーケース レディース ルイヴィトン キーケース 新作 ルイヴィトン キーケース 値段 ルイヴィトン コピー ルイヴィトン コピー バッグ ルイヴィトン コピー 財布 ルイヴィトン コピー 通販 ルイヴィトン タイガ ルイヴィトン タイガ キーケース ルイヴィトン タイガ バッグ ルイヴィトン タイガ 長財布 ルイヴィトン タイガ 名刺入れ ルイヴィトン タイガ 小銭入れ ルイヴィトン ダミエ ルイヴィトン トート ルイヴィトン トートバッグ ルイヴィトン トートバッグ ダミエ ルイヴィトン トートバッグ メンズ ルイヴィトン トートバッグ 激安 ルイヴィトン トートバッグ 人気 ルイヴィトン トートバッグ 新作 ルイヴィトン トート 新作 ルイヴィトン トート 中古 ルイヴィトンバッグ ルイヴィトン バッグ ルイヴィトン バッグ コピー ルイヴィトン バッグ ダミエ ルイヴィトン バッグ メンズ ルイヴィトン バッグ モノグラム ルイヴィトン バッグ ランキング ルイヴィトン バッグ 激安 ルイヴィトン バッグ 人気 ルイヴィトン バッグ 新作 ルイヴィトン バッグ 新作 2014 ルイヴィトン バッグ 中古 ルイヴィトン ポーチ ルイヴィトン ポーチ コピー ルイヴィトン ポーチ ダミエ ルイヴィトン ポーチ メンズ ルイヴィトン ポーチ 激安 ルイヴィトン ポーチ 新作 ルイヴィトン ポーチ 中古 ルイヴィトン メンズ ルイヴィトン メンズ ショルダーバッグ ルイヴィトン メンズバッグ ルイヴィトン メンズ 財布 ルイヴィトン メンズ 長財布 ルイヴィトン レディース ルイヴィトン レディース バッグ ルイヴィトン レディース財布 ルイヴィトン財布 ルイヴィトン 財布 ルイヴィトン 財布 エピ ルイヴィトン 財布 コピー ルイヴィトン 財布 ダミエ ルイヴィトン 財布 メンズ ルイヴィトン 財布 メンズ ダミエ ルイヴィトン 財布 メンズ 二つ折り ルイヴィトン 財布 メンズ 人気 ルイヴィトン 財布 レディース ルイヴィトン 財布 レディース 人気 ルイヴィトン 財布 激安 ルイヴィトン 財布 人気 ルイヴィトン 財布 新作 ルイヴィトン 財布 新作 2014 ルイヴィトン 財布 新作 メンズ ルイヴィトン 財布 新作 レディース ルイヴィトン 財布 値段 ルイヴィトン長財布 ルイヴィトン 長財布 ルイヴィトン 長財布 エピ ルイヴィトン 長財布 コピー ルイヴィトン 長財布 タイガ ルイヴィトン 長財布 ダミエ ルイヴィトン 長財布 メンズ ルイヴィトン 長財布 メンズ 激安 ルイヴィトン 長財布 メンズ 新作 ルイヴィトン 長財布 レディース ルイヴィトン 長財布 激安 ルイヴィトン 長財布 新作 ルイヴィトン 長財布 新作 メンズ ルイヴィトン 長財布 中古 ルイヴィトン店舗 ルイヴィトン 店舗 ルイヴィトン 激安 ルイヴィトン 人気 ルイヴィトン 人気 バッグ ルイヴィトン 人気バッグ ランキング ルイヴィトン通販 ルイヴィトン 通販 ルイヴィトン 通販 アウトレット ルイヴィトン 通販 本物 ルイヴィトン 通販 激安 ルイヴィトン 新作 ルイヴィトン 新作 2014 ルイヴィトン 新作 2014 財布 ルイヴィトン 新作 キーケース ルイヴィトン 新作 ショルダー ルイヴィトン 新作 ダミエ ルイヴィトン 新作 バッグ ルイヴィトン 新作 財布 2014
louis vuitton 財布 ヴィトン キーケース ヴィトン キーケース コピー ヴィトン キーケース メンズ ヴィトン キーケース レディース ヴィトン キーケース 赤 ヴィトン キーケース 中古 ヴィトン コピー ヴィトン コピー バッグ ヴィトン コピー 財布 ヴィトン コピー 激安 ヴィトン コピー 通販 ヴィトン ショルダーバッグ ヴィトン バッグ ヴィトン バッグ コピー ヴィトン バッグ ダミエ ヴィトン バッグ メンズ ヴィトン バッグ 激安 ヴィトン バッグ 人気 ヴィトン バッグ 新作 ヴィトン バッグ 中古 ヴィトン メンズ ヴィトン メンズ キーケース ヴィトン メンズバッグ ヴィトン メンズ 財布 ヴィトン メンズ 財布 人気 ヴィトン メンズ 長財布 ヴィトン 財布 ヴィトン 財布 ヴェルニ ヴィトン 財布 コピー ヴィトン 財布 ダミエ ヴィトン 財布 メンズ ヴィトン 財布 メンズ ダミエ ヴィトン 財布 メンズ 長財布 ヴィトン 財布 メンズ 二つ折り ヴィトン 財布 メンズ 激安 ヴィトン 財布 メンズ 人気 ヴィトン 財布 メンズ 新作 ヴィトン 財布 メンズ 中古 ヴィトン 財布 レディース ヴィトン 財布 レディース 二つ折り ヴィトン 財布 レディース 人気 ヴィトン 財布 レディース 新作 ヴィトン 財布 激安 ヴィトン 財布 人気 ヴィトン 財布 新作 ヴィトン 財布 新作 2014 ヴィトン 財布 新作 ダミエ ヴィトン 財布 中古 ヴィトン長財布 ヴィトン 長財布 ヴィトン 長財布 ヴェルニ ヴィトン 長財布 エピ ヴィトン 長財布 コピー ヴィトン 長財布 タイガ ヴィトン 長財布 メンズ ヴィトン 長財布 レディース ヴィトン 長財布 黒 ヴィトン 長財布 激安 ヴィトン 長財布 人気 ヴィトン 激安 ヴィトン 激安 キーケース ヴィトン 激安 バッグ ヴィトン 激安 財布 ヴィトン 激安通販 ルイヴィトン ルイヴィトン 2014 ルイヴィトン 2014 バッグ ルイヴィトン 2014 財布 ルイヴィトン 2014春夏 ルイヴィトン 2014 新作 ルイヴィトンアウトレット ルイヴィトン アウトレット ルイヴィトン アウトレット バッグ ルイヴィトン アウトレット 本物 ルイヴィトン アウトレット 財布 ルイヴィトン アウトレット店 ルイヴィトン アウトレット 通販 ルイヴィトン カタログ ルイヴィトン キーケース ルイヴィトン キーケース ヴェルニ ルイヴィトン キーケース エピ ルイヴィトン キーケース ダミエ ルイヴィトン キーケース メンズ ルイヴィトン キーケース レディース ルイヴィトン キーケース 新作 ルイヴィトン キーケース 値段 ルイヴィトン コピー ルイヴィトン コピー バッグ ルイヴィトン コピー 財布 ルイヴィトン コピー 通販 ルイヴィトン タイガ ルイヴィトン タイガ キーケース ルイヴィトン タイガ バッグ ルイヴィトン タイガ 長財布 ルイヴィトン タイガ 名刺入れ ルイヴィトン タイガ 小銭入れ ルイヴィトン ダミエ ルイヴィトン トート ルイヴィトン トートバッグ ルイヴィトン トートバッグ ダミエ ルイヴィトン トートバッグ メンズ ルイヴィトン トートバッグ 激安 ルイヴィトン トートバッグ 人気 ルイヴィトン トートバッグ 新作 ルイヴィトン トート 新作 ルイヴィトン トート 中古 ルイヴィトンバッグ ルイヴィトン バッグ ルイヴィトン バッグ コピー ルイヴィトン バッグ ダミエ ルイヴィトン バッグ メンズ ルイヴィトン バッグ モノグラム ルイヴィトン バッグ ランキング ルイヴィトン バッグ 激安 ルイヴィトン バッグ 人気 ルイヴィトン バッグ 新作 ルイヴィトン バッグ 新作 2014 ルイヴィトン バッグ 中古 ルイヴィトン ポーチ ルイヴィトン ポーチ コピー ルイヴィトン ポーチ ダミエ ルイヴィトン ポーチ メンズ ルイヴィトン ポーチ 激安 ルイヴィトン ポーチ 新作 ルイヴィトン ポーチ 中古 ルイヴィトン メンズ ルイヴィトン メンズ ショルダーバッグ ルイヴィトン メンズバッグ ルイヴィトン メンズ 財布 ルイヴィトン メンズ 長財布 ルイヴィトン レディース ルイヴィトン レディース バッグ ルイヴィトン レディース財布 ルイヴィトン財布 ルイヴィトン 財布 ルイヴィトン 財布 エピ ルイヴィトン 財布 コピー ルイヴィトン 財布 ダミエ ルイヴィトン 財布 メンズ ルイヴィトン 財布 メンズ ダミエ ルイヴィトン 財布 メンズ 二つ折り ルイヴィトン 財布 メンズ 人気 ルイヴィトン 財布 レディース ルイヴィトン 財布 レディース 人気 ルイヴィトン 財布 激安 ルイヴィトン 財布 人気 ルイヴィトン 財布 新作 ルイヴィトン 財布 新作 2014 ルイヴィトン 財布 新作 メンズ ルイヴィトン 財布 新作 レディース ルイヴィトン 財布 値段 ルイヴィトン長財布 ルイヴィトン 長財布 ルイヴィトン 長財布 エピ ルイヴィトン 長財布 コピー ルイヴィトン 長財布 タイガ ルイヴィトン 長財布 ダミエ ルイヴィトン 長財布 メンズ ルイヴィトン 長財布 メンズ 激安 ルイヴィトン 長財布 メンズ 新作 ルイヴィトン 長財布 レディース ルイヴィトン 長財布 激安 ルイヴィトン 長財布 新作 ルイヴィトン 長財布 新作 メンズ ルイヴィトン 長財布 中古 ルイヴィトン店舗 ルイヴィトン 店舗 ルイヴィトン 激安 ルイヴィトン 人気 ルイヴィトン 人気 バッグ ルイヴィトン 人気バッグ ランキング ルイヴィトン通販 ルイヴィトン 通販 ルイヴィトン 通販 アウトレット ルイヴィトン 通販 本物 ルイヴィトン 通販 激安 ルイヴィトン 新作 ルイヴィトン 新作 2014 ルイヴィトン 新作 2014 財布 ルイヴィトン 新作 キーケース ルイヴィトン 新作 ショルダー ルイヴィトン 新作 ダミエ ルイヴィトン 新作 バッグ ルイヴィトン 新作 財布 2014
עקבו אחרינו:
Facebook Facebook
חפש באתר:
מרכז הזמנות למערכת החינוך
השתלמות מורים
לימודי חינוך והוראה
תוכניות העשרה לתלמידים
קשב וריכוז
הרצאות למוסדות חינוך
אביזרי בטיחות בבית הספר
עיצוב מרחבי למידה
טיפול רגשי - תלמידים ונוער
ספרי לימוד
עזרי למידה
מחשבים ותוכנות לבתי ספר
אטרקציות חינוכיות בדרום
אטרקציות חינוכיות במרכז
אטרקציות חינוכיות בצפון
מוזיאונים חינוכיים
טיולים לבתי ספר
מדע וטבע - העשרה ומחקר
אימון אישי לתלמידים ונוער
מרכז מבקרים חינוכי
רפואה משלימה
טיפול בעזרת בעלי חיי
למידה מתוקשבת
אומנויות הבמה - הצגות חינוכיות
עזרה ראשונה - הדרכות וציוד
ארגונים, אגודות ומכונים
בתי"ס לאומנויות הבמה
 
 
חדש באתר
אין חדשות
 
 
 
 
 

חינוך

חפש מאמר:

טיפול בהפרעות קשב וריכוז

 

חדש באתר
 
מאמרים אחרונים
תרפיה בתנועה עם ילדים הסובלים מ- ADHD - מאת שי גיל
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
תרפיה בתנועה עם ילדים הסובלים מ- ADHD בשילוב אומנויות לחימה מאת שי גיל- מטפל בתנועה, פסיכותרפיסט ( מיט"ב הקשב ) כללי טיפול בתנועה והבעה משתייך לקבוצת התרפיות באומנויות. המדובר בטיפול רגשי המשלב בין ההיבט היצירתי והאקספרסיבי המאפיין ריקוד ותנועה, יחד עם התובנות של פסיכותרפיה. המטפל בתנועה משלב אמצעים מילוליים ולא מילוליים על מנת לאפשר למטופל לבטא רגשות, לקחת חלק במערכת יחסים, להגביר את ההערכה העצמית, לפתח דימוי גוף מציאותי יותר ודרך אלו להשיג הרגשה של שחרור, הנאה ואינטגרציה. המטפל בתנועה רואה בגוף כלי אבחוני וטיפולי כאחד, בהתבסס על ההבנה שבגוף חבויים הסיפורים המרתקים של חיינו, אשר בעזרת תנועה ומחול ניתן להגיע אליהם, להעלותם אל פני השטח ובמהלך הטיפול לחולל בהם שינוי ולהביא אותם לסיומים אחרים. טיפול בתנועה בילדים: בעבודה עם ילדים, שואף הטיפול ליצור מרחב בטוח המאפשר לילד לפגוש בתסכולים, בפחדים, בכעסים ובתבניות חשיבה שגויות, להמשיגם ולעבדם מחדש בעזרת המטפל, תוך כדי יצירת אופציות חדשות ומיטיבות לתנועה מוטורית, תגובה רגשית, חשיבה וקוגניציה, קשר בן אישי הזולת והתנהגות חברתית בכללותה. כל אלו מצריכים שזירה נכונה של: תנועה, משחק וסוגים נוספים של אינטראקציה ורבלית ויצירתית כאחת. טיפול בתנועה בסובלים מבעיות קשב: בעבודה עם אלו הסובלים מ ADHD ו /או קשיים בוויסות חושי-רגשי בדרגות שונות, ניתן את הדעת להשפעותיהם של גירויים: סנסומוטוריים ( תנועתי-תחושתי ), קינסתטיים ( תנועה במרחב ) וטקטיליים ( תחושתי- מגעי ) על עיצוב חווית העצמי הגופני של המטופל, תוך כדי חשיפתו המידתית לגירויים שונים בהתאמה לצרכיו התפתחותיים והרגשיים. השימוש בכלים מאומנויות הלחימה המסורתיות, מאפשר טיפוח של קשב ומודעות לגוף ולגבולותיו, שליטה מרבית בתנועה ותיעול דחפים ועודף תנועתיות באופן מותאם ולא הרסני לילד ולסביבתו, תוך כדי העצמת הדימוי העצמי והגופני. סיכום טיפול בתנועה הינו כלי יעיל ומומלץ לטיפול במגוון נרחב של קשיים והפרעות על רקע רגשי ו/או תפקודי ובפרט בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ו/או קשים בוויסות חושי- רגשי. בטיפול בילדים אלו, מצאתי כי השימוש בכלים מעולם הטיפול בתנועה, האלתור בתנועה ואומנויות הלחימה, נותן תוצאות טובות הכוללות בין היתר: הפחתת מתח שרירי וחוסר שקט כללי, פיתוח היכולת להגדיר את גבולות הגוף ולארגנו במרחב, ויסות כוח ושליטה, טיפוח מודעות גופנית וחיזוק הביטחון העצמי והדימוי הגופני, הארכת טווח הקשב והריכוז ושיפור מיומנויות תקשורת חברתיות. שי גיל (A.(M מטפל בתנועה (מדריך), מדריך אומנויות תנועה ולחימה פנימיות, פסיכותרפיסט ומגשר משפחתי. מיט"ב הקשב- גליל עליון, הר חלוץ-משגב, טל: 0524-333757, shaigil@013.net
שלב בסיסי המתחיל מגיל צעיר ובטיפול לקוי עלול להמשך - מאת פורטל קשב וריכוז
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
שלב בסיסי המתחיל מגיל צעיר ובטיפול לקוי עלול להמשך לאורך כל החיים השלב הראשון בתהליך לאבחון קיומה של לקות הלמידה מתחיל לרוב בגיל הגן או בשנים הראשונות של בית הספר היסודי. לרוב, קיימת פנייה של המורה המחנך או של היועץ הבית ספרי, המיידע את ההורים על קיום כשל לימודי אצל ילדם, וממליץ להורים לגשת לאבחונים דידקטיים או אבחון פסיכודידקטי באמצעות גורם רפואי או דרך מערכת החינוך. בניגוד לעשורים הקודמים, קיימת כיום מודעות רבה בנושא לקויות הלמידה לסוגיהן, ואנשי חינוך והוראה מתעדכנים כל העת בתחום, החל מאיתור הלקויות וכלה בכלי טיפול והתאמות לימודיות שונות באמצעות קורסים המוכרים לצרכי גמול השתלמות.   מהו האבחון הדידקטי? קיימים סוגים רבים של אבחונים בכל הנושא של לקויות הלמידה והפרעות הקשב, ועל אף המודעות הרבה לנושא בעשור האחרון, מרבית ההורים מוצאים את עצמם מבולבלים ואובדי עצות רגע לאחר קבלת הידיעה כי קיים חשד ללקות למידה או להפרעת קשב אצל ילדם. במקרים רבים מפנה בית הספר אל מכון מוכר לאבחון לקויות למידה, אך בנסיבות אחרות מומלץ לפנות אל מכון באמצעות גורם רפואי ולוודא כי זהו מכון שהינו מוכר דרך משרד החינוך. אחד האבחונים השכיחים והמוכרים מטעם משרד החינוך הוא האבחון הדידקטי, שבמסגרתו מנסה איש מקצוע אשר הוסמך לשם כך לאתר ולסווג את לקויות הלמידה אצל הילד, במידה והן אכן קיימות.   תהליך האבחון הדידקטי האבחון הדידקטי בודק יכולות קוגניטיביות כמו עיבוד מידע, חשיבה, הבנת הנקרא, כתיבה, כישורי   קריאה, מתמטיקה ותחומים נוספים. האבחון מסייע באיתור הגורמים לכשלים לימודיים, ולהעניק לתלמיד את האפשרות למצות יכולות לימודיות באמצעות בניית תוכנית לימודית המותאמת לצרכיו. האבחון הדידקטי בוחן את מיומנויות היסוד שבכללן שטף, קצב ודיוק במיומנויות הקריאה, פענוח משמעותן של המילים בהקשר של המשפט וללא הקשר, הפקת משמעות מן הכתוב, כתב יד, כתיב, קצב כתיבה ויכולת ההבעה, תפקודים והבנה מתמטית וכדומה. בנוסף נבחנים התפקודים הקוגניטיביים אשר עומדים בבסיס הלמידה כמו תפיסה שמיעתית, חזותית ומרחבית, תפקודי זיכרון בהיבטיהם השונים, תפקודי שפה כתובה ודבורה, סגנון העבודה ותפקודים נוספים.   דרכי הטיפול בתלמידים לקויי למידה הפתרונות הנפוצים ביותר המוצעים במסגרת מערכת החינוך להתמודדות עם הקשיים שנחשפו באבחון הם ההוראה מתקנת והתאמות במבחנים. הוראה מתקנת נועדה לצמצם פערים לימודים ולהקנות לילד בו זמן גם כלים אסטרטגים שיסייעו לו להתגבר על הקשיים, ולהתמודד עם לקותו באופן יעיל יותר, עד למימוש מרבי של הפוטנציאל הטמון בו. כמו כן עשוי המאבחן הדידקטי להמליץ על התאמות במבחנים אשר נעות בין רמה 1 לרמה 2. ההתאמות השכיחות הן הגדלת שאלון הבחינה, תוספת זמן בבחינות, הקראת שאלון הבחינה, התעלמות משגיאות כתיב וכדומה.
שיפור יכולות? - תנו להם ולעצמכם לנגן באך - מאת אופיר אתר
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
אחד הדברים שפסנתרנים מקצוענים דואגים לעשות בקביעות, הוא לנגן יצירה של יוהן סבסטיאן באך כל בוקר. יש לכך סיבה טובה. המוזיקה של באך ובעיקר כשמנגנים אותה, יוצרת בנו שלווה. מעלה חיוך על פנינו, מחדדת את חושינו וגורמת לנו לראות הכל בפרופורציות נכונות. אחד ההסברים לתופעה הזו היא שבאך יוצר אקורדים דיסוננטיים בסביבה קונסוננטית. מה שזה אומר בעצם, זה שבמוזיקה שלו יש ניגוד בין צלילים שמנוגנים ברגע מסוים לבין האווירה הכללית של היצירה. אם מהות היצירה סוערת אז באך ינגן דווקא אקורדים שנשמעים מאד הרמוניים זה לזה. אם היצירה רגועה הוא דווקא ישתמש באקורדים דיסוננטיים - כאלו שאם נשמע אותם לרגע במנותק מהיצירה, יישמעו כמו זיוף נורא. היכולת שלו לנוע בין שני הקטבים הללו בו זמנית יוצר שלווה ואיזון שמשפיע על הנפש. מכיוון שלנגן את בזה קשה, כל יד מנגנת מנגינה שונה, נוצר אצל הנגנים תהליך של ריכוז עצום. היכולת לנגן שתי מנגינות בו זמנית בכל יד לחוד, כאשר אחת מותחת ואחת מרפה גורם להם להרגיש שלווה ואור בלב אחרי נגינה של כמה דקות. זה סודו או יותר נכון אחד מהסודותיו. אחד הדברים המעניינים במוזיקה של באך היא שאם תנגנו מנגינה ביד אחת, כל היום, ואפילו רק שורה אחת, לעולם לא תשתעממו. לא חשוב אם תנגנו מהר או לאט או בכל דרך אחרת. זה לעולם אינו משעמם! לעולם זה מרגש ותמיד כיף לחזור ולנגן שוב ושוב. לא לחינם נחשב באך לגאון הגאונים במוזיקה והוא נוגע בכל סוגי המוזיקה מברוק, קלאסי ועד לג'אז. ולמה זה כל כך חשוב - כי לנגן באך זה קשה אבל... מסתבר שאם מתבוננים בו בזווית קצת שונה זה הופך לקל מאד. שיטת iCanPiano אותה פיתחתי במשך שנים הופכת את התווים הקשים לקריאה לתווים קלים. בגלל שיש משהו 'מרובע' בתווי iCanPiano דווקא באך הוא הקל ביותר לנגינה מכל שיר או יצירה אחרת. ממש הפוך למה שאנחנו חווים כשאנחנו מנגנים מתווים. כמורה למוזיקה שמאמין שכל אחד צריך לנגן אני מאד ממליץ לנסות ולנגן את באך כל בוקר. אפילו אם זו רק המנגינה. היום שלכם יראה אחרת... ולמי שכבר רוצה כל כך ךנגן ולעולם לא ניסה, או שנכשל בדרך אז עכשיו זה הזמן. כל הפרטים בקישור. זה חלום , זה קל, זה פשוט והגיע הזמן שכל מורה בישראל ידע קצת לנגן. אחרי הכל התלמידים יהיו הראשונים שירוויחו מזה! מתאים לפסנתר או אורגן! פרטים בקישור
Learning Disabilities, Attention Deficit (Hyperact - מאת ד"ר חנה דויד
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin-top:0cm; mso-para-margin-right:0cm; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0cm; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;} In this article, Hanna David discusses the education of gifted students who have attention deficit disorders. Raising a learning disabled child is indeed a great challenge to the whole family. The parents need to invest a lot of time, energy and money in order to find the best experts that will help her or him reach a minimal educational level in spite of the disability. A gifted learning disabled child presents even a bigger challenge for parents who know they can "reach high," but they must not only persuade the child, but in many times even themselves, that the initial potential has not disappeared, in spite of the frequent history of learning failures. Parents expecting high achievements from their learning disabled child are quite commonly perceived by their immediate social and familial circle as unrealistic. The teachers, counselors, and even the whole educational team interacting with the child are quite often unwilling even to accept the term "gifted disabled." Some teachers think the child has low abilities and "pushy" parents, and they are unwilling to give the child an opportunity to learn at a high level and offer challenging subjects or a high prestige learning track. Other teachers acknowledge the high abilities, but cannot believe the child is learning disabled, and thus do not allow benefits from the learning mandated facilitations, refuse to cooperate with the support system needed, and sometimes even mock the child for being lazy, pretentious or claiming undeserved rights. Many children with the double label, of giftedness and learning disability – fall between the cracks: on the one hand, they do not receive a gifted education, as their leaning disability prevents them from realizing their potential. They are not even perceived as gifted, because in the giftedness identifications exams they do not get the minimal scores needed for inclusion in the gifted group. On the other hand, because of their actual achievements (though not matching their cognitive abilities), they are high enough to be perceived as regular, average students rather than being disabled. In many cases they are defined as unmotivated students, who "obviously" could have obtained better grades had they tried harder. The rate of children with high intelligence, who are talented, creative and even gifted, but also learning disabled or having Attention Deficit (Hyperactivity) Disorder, is much higher than identified gifted students having these disabilities. The main reason is that a gifted child is very likely to activate a developmental compensation mechanism, namely – high cognitive abilities will help to hide the disability. Thus, while the actual achievements of such a child would not be high, they would neither be low enough as is usually expected from a learning disabled child. Average or even mildly low learning achievements are not necessarily an indicator of a learning disability, so that a gifted disabled child would be perceived as having lower abilities than the real ones who are not learning disabled. Even when a parent or educator suspects that the gifted child is learning disabled, the disability might be discovered at a late stage. Let us think, for example, of a grade 2 school boy capable of doing complicated calculations very quickly, far beyond his peers, but unable to master reading. It is likely that suspicions about him being disabled will appear only after his classmates have already acquired both reading and writing skills, and he had already formulated the self identity of "slow," "lazy" or even "dumb." In cases of dyslexia of a child with very high cognitive level, the disability might be discovered as late as grades 5 or 6. There are many anecdotal stories about children who have made it a habit to "read" their homework from an empty notebook; of others who had a long-lasting arrangement with peers for whom they did the math homework and helped prepare them for tests. In return these peers copied the assignments from the blackboard for them, wrote down what the gifted disabled friend asked them to, and whispered in their ears the written question the teacher asked the gifted disabled child to answer orally. It can be assumed that the higher the child’s cognitive abilities, the greater is the risk of not being identified as learning disabled at an early age. The result is that the possible treatment, and in all cases, the management of the disability will start late, sometimes far too late. In this article, I have presented two cases of 4-year old children with Attention Deficit Disorder. Both children had high intelligence, but they had not been identified as gifted. The "gifted label" does not actually matter, although it is important to know that many children with a learning disability, some of whom are very talented, are at risk of a frustrating life caused by their inability to achieve highly in their strong, exceptional areas. Furthermore, a high percentage of talented dyslectic children would have to face social, emotional and familial problems. I have already discussed in detail the early development and the course of life of a young boy – now a university student – who had been identified as both gifted and dyslectic (David, 2009); in July 2011 I am to present his case at the Annual Conference of the International Centre for Innovation in Education (ICIE) in Istanbul (David, 2011). Attention Deficit (Hyperactivity) Disorder among Highly Intelligent Children The occurrence of learning disabilities or AD(H)D and giftedness in the general population is not high. The frequency is obviously influenced, among other factors, by the local definition of giftedness. In the US, for example, giftedness is defined by the measured IQ: when the "floor" is an IQ of 130, about 3% of the children are defined as "gifted." When it is 125 or even 120 – about 5% or even 10% of the children are entitled to the "gifted” label. In Israel, cognitive giftedness is defined by geographical and economic-political parameters. In some towns, cities, villages or settlements, all children whose achievement on the giftedness examinations are at percentile 97 are labeled as gifted, and thus entitled to gifted education. In others, only percentile 98.5 or higher children belong to this category (David, 2008). However, for cases of opening a gifted program that is to serve but a small population, even children belonging to percentile 95-96 are defined as gifted and get subsidized gifted education (David et al., 2009). Because of the comparatively low rate of gifted children in the population, and the similarly low occurrence of AD(H)D (the US estimation of children with AD(H)D is 3%-5%, Lefever et al., 2003), we would have expected a very low rate of gifted children with this disorder. In practice, many families have more than one dual labeled child, a fact that makes the life of both parents and children even harder. The explanation of this phenomenon is probably connected to a strong hereditary component typical both to giftedness and AD(H)D, as has been found by many researchers. For example Silverman (2009) found that the IQ of each dyad of a parent and sibling or two siblings in the gifted family is no more than 10 points apart. AD(H)D has also been found as highly hereditary (Joseph, 2006; Kent, et al., 2005; Stevenson et al., 2005; Weyandt, 2007). As a rule there is a high correlation between the attention and concentration span and intelligence or cognitive abilities. This fact is one of the main reasons it is hard for many educators and teachers to accept that a child with AD(H)D can be also gifted. Many parents, as well as school staff members, are not even aware of the possibility that a child with a very high level of abstract thinking will be struggling with ADD. There are several characteristics common to gifted children and AD(H)D children. This might cause confusion about these two phenomena and distort the identification process (Chae et al., 2003; Webb et al., 2009; Dogget, 2004). Many gifted children have a very high activity level, which is one component of overexcitability (Dabrowski, 1964; Tieso, 2007). According to Gross et al. (2007), overexcitability helps some of the gifted work intensively for long hours, sometimes on many projects simultaneously. Unlike hyperactive average children, hyperactivity among the gifted is not necessarily considered a problem. The school team has to determine whether there is a problem, and if the decision is that there is, then decide who is to treat it. For example: when the high activity level is accompanied by constant movement, and the teacher feels unable to teach or to keep the other students silent and concentrated, intervention is needed. When the highly active student limits constant movement to his or her own chair – although silently changing activities every few minutes, and not attracting the attention of others – the student can be left to “mind his/her own business.” Unlike children with learning disabilities, various kinds of impairments, chronic diseases or other physical limitations, it is very hard to identify giftedness among AD(H)D children. The most common practice for measuring cognitive abilities of learning disabled children is using the age-proper Wechsler test consisting of 2 parts: verbal and performance, each containing 5 sub-tests. A very large gap between the verbal and the performance parts, or between any two sub-tests belonging both to the verbal or the performance part, is a strong indication to a learning disability. When a physically disabled, chronically ill or sensory impaired child takes the Wechsler test, we compensate for this by using a substitute sense or method, e.g. reading the instructions or the questions aloud when the child is short sighted, or writing them when challenged physically. In such cases we choose but a few of the ten usually taken subtests; the tests chosen are those we assume the child can, under the special circumstances, perform optimally. That is not the case for AD(H)D children. The existence of AD(H)D is determined by the difference between the performance level before and after taking Ritalin. However, because of many reasons it is quite hard to know if the child has reached the highest performance level even after taking Ritalin. One of these causes is the inability to know – especially during the examination phase – if the pill given to the child is the optimal treatment. Research supports the assumption, that a "standard" Ritalin pill, given during the identification of AD(H)D, has no influence on about 25% of AD(H)D children. In addition, it is not very rare that in spite of the fact that the active ingredient in the Ritalin did not influence the child, performance will improve after taking it due to a placebo effect. Furthermore, because of the very large spectrum of AD(H)D, the same Ritalin pill would have a different influence on each of the children taking it. As a result, it is possible that two children taking the same Ritalin pill would perform similarly, but while one of them would have an average IQ, and the Ritalin would have improved performance results substantially, the other would be a gifted child that the Ritalin had not improved attention and concentration very much. As a result, in most cases the giftedness of AD(H)D children is determined "de facto" by their exceptional performance or achievements, as is the case for gifted adults, rather than as "potential for excellence," as is usually the case for children (Ziv, 1990). AD(H)D as a Risk Factor It is needless to mention that delaying the treatment of the AD(H)D child and the counseling of parents might be critical. A year in the life of a 4-year old is a quarter of the child’s life. A child living 25% of life knowing that you are "always disturbing others," or hearing that "you are not like everybody else in the kindergarten" is not only a traumatic experience, but also an experience whose future consequences are sometimes beyond the ability to perceive, and not always reversible. When a child suffers from any kind of disability, impairment or disorder, and does not receive proper treatment at an early age, the results might be quite acute. An example to this situation is given in the study by Einat and Einat (2007) of Israeli prison inmates. The study showed that about 70% of the prisoners had learning disabilities, 57% had AD(H)D, and about 30% had both. In addition, while the average age of beginning delinquency among prisoners with no learning disabilities or AD(H)D was 22-23, among learning disabled and AD(H)D prisoners it was 12-14, which was also the average age they dropped out from school. This does not mean, however, that people with a learning disability or AD(H)D are doomed for disaster. We all know successful people, especially in the more creative professions, who have reached very high levels in spite of their disability or disorder; some of them have believed that their disability has actually contributed to their professional success. However, we must be conscious of the fact that without proper treatment, the risks for the child, the family and society in general are enormous. One of the most difficult problems parents of AD(H)D children have to deal with is: "what to do after the diagnosis." It is interesting to discover, that when parents suspect their child has AD(H)D they are willing to pay a large amount of money for repeating the diagnoses without fully understanding the summaries, let alone the full reports. Even when they do understand, they are actually unable to find detailed recommendations except for the most common one – medical treatment, and a little less common – emotional treatment. In most cases, the parents, though in need for help no less than that of the child, have no sources of support. Parents carry the daily burden of raising and educating an AD(H)D child which is a constant struggle against bureaucracies to receive help and financial support at all stages of the education system. In many cases the parents have to struggle with their child as well, e.g., refusing to attend the educational institution the child feels is unsuitable, and taking the medications that make one feel bad, tired, lose appetite or feel apathetic. Most learning disabilities influence mainly the child; AD(H)D has major implications on the education system in general, in addition to the suffering of those diagnosed with it. The reason is that most AD(H)D children learn in regular classes, some of which are crowded and highly heterogeneous. One single ADHD student who is moving constantly in the classroom is a real challenge for the teacher, making the other students feel "unable to learn when someone is not sitting silently for more than 5 minutes" or "sings when I am talking." Unlike the parents of a learning disabled child, who can be aided by improving teaching in addition to receiving emotional treatment, with AD(H)D the treatment is mainly emotional, and most of it is the parents' responsibility. This includes self-regulating the child's behavior, in order to help the child reach full behavioral control. Without dealing with behavioral regulation problems, the child is not only unable to learn properly, but in many cases preparation for a full life in the community is damaged. It happens quite often that parents have no partners who can help (on a daily basis) in dealing with the self-regulation problems of their child. As they are not the "main clients" of the educational system, its responsibility towards them is very limited – especially in Israel, where kindergarten and higher grades suffer from a lack of mental health professionals. Recently the Israeli Television science channel has shown a documentary describing a 13-year old AD(H)D intelligent boy who was placed in a special education classroom after causing "major disturbances" in his regular classroom. His parents had to remove him from school, and let him stay home in spite of the compulsory education law after he had told, in detail, the transportation driver how he had planned to commit suicide. Indeed, an AD(H)D child with a below-average intelligence can, in certain cases, study in an "advanced" class. However, a highly intelligent boy, forced to stay for long hours on a regular basis with children with whom he cannot connect because of the huge cognitive gap, might not only threaten to commit suicide, but actually do it. Such an incompatibility is extremely critical during adolescence, which is characterized not only by physical and sexual growth, but intellectual blossoming as well. In order to demonstrate the importance of family support, counseling and belief in the abilities of the very young child, I will describe my interactions with the families of two AD(H)D 4-year old boys. The first family is fully aware of the problem, willing and able to deal with it; the other family is also aware of the problem but does not have the means to deal with it in the most optimal way. Alon, "The Diamond of the Family" I had met Alon a few years ago, when I was working as an educational psychologist in a public kindergarten. The teacher, knowing I had expertise in giftedness, asked me to "talk to Alon" who had been "extremely intelligent, but with some problems." According to her, Alon's parents had informed her, "Alon had been diagnosed with AD(H)D." I called the parents, introduced myself and asked if they would like me to read the diagnosis report. The parents were glad to get my call and were willing to cooperate immediately. They had told me that Alon had been his French "grandmother's child." She had not been living in Israel when Alon's older siblings were born, but subsequently moved to Israel. Trying to compensate for being just a "once a year grandmother" for Alon's siblings, she spent as much time with her beloved Alon as possible. The 9-page report of Alon's diagnosis, written by one of the senior Israeli child neurologists, was waiting for me in the kindergarten in my next visit. I realized that indeed Alon had high level ADD. I was also impressed by the fact that his parents, both employed full-time, took him for private diagnosis by an expert whose clinic was more than 200 km from their home. After reading the neurologist summary, I asked the kindergarten teacher about the problem she had mentioned. She said that Alon was unable to sit in silence in his chair during the 30-40 minute "morning circle," and he "usually stands up and moves away after a few minutes, tending to his own business somewhere else." I asked Alon to bring me the smallest chair he could find, and find a silent place where we could sit down. He asked, "How come you want a small chair? You are big!" and I answered, "I need a small chair BECAUSE I am big. If I sit on a big chair next to you, you would have to stretch your neck like a giraffe if you want to talk to me." He gave me a wonderful smile, made a "giraffe face" and we sat down for a talk. I asked Alon to tell me about his family, and he responded happily. He talked about his parents, his older brother and sister, and his grandmother – a new immigrant from France, who was living in the same street. He told me he was spending some time with her almost every afternoon, speaking French. "Do you want to know how she calls me?" he asked. I said, "of course" and he responded, "The diamond of the family." He said it in French, watching my face, and when he saw my smile he smiled back. Alon spoke about various activities the family liked to do, such as trips during the holidays, going swimming in the local beach and the public swimming pool, participating in many games with his siblings, both school students, and spending time with his sister's friends. As I did not know how much more time I had left, namely, when he was to stand up because "his battery had emptied," I asked him at this stage to draw his family members. He did that gladly, and excellently well: all with small details, e.g., the right number of the fingers and the toes were there. All members were standing together; the grandmother was next to Alon and on the grandmother's other side was Alon's mother, the grandmother's daughter. Everybody's mouth was painted like a smiley. I was very glad, but as 25 minutes had already been gone I became a little concerned about the potential "time problem" and moved to the next subject, asking how Alon was feeling in the kindergarten. He said it was very nice that the teacher let him "work with the older children" – although he was just 4 he was allowed to work with the 5- year olds, who were to start school in the next school year in language, math and art. I asked Alon if there was anything he did not like in the kindergarten. He said he was not interested in listening to what had happened to other children on the previous day, as was usually the case in the "morning circle," and he "did not disturb anybody, just going to read by myself, or building something new from the Lego cubes, or trying to complete a puzzle." Though a little risky, I nonetheless asked, "But sometimes the kindergarten teacher teaches something new. Do you not want to learn with everybody?" He answered, "I always ask when I want to learn. Usually it is grandmother who teaches me, so it is not necessary that I also learn in the kindergarten, right?" I had to agree with him. As it was well beyond 45-minutes, so I said, "It was a pleasure talking to you. We shall meet next time I visit your kindergarten to speak with the teacher and with other children, and then you can approach me if you want." He gave me a handshake accompanied with a smile, saying, "It was a pleasure to me." In the afternoon conversation with the kindergarten teacher I said that everything was fine, and the fact that Alon was so friendly, loving and satisfied with himself and with the world spoke for itself. "Can you give a prognosis about how things are going to develop for him"? she asked. "I am no prophet, I said, but everything is fine for the time being. We must always keep both our heart and eyes wide open, but for the time being – that is all that is needed." The parents were a little more concerned. When meeting with them their first question was, "Do you think Alon will need Ritalin?" I said that in his case, unlike in most other cases, I was willing to bet that if they kept on doing what they did, I did not expect any problems during elementary school – allowing him to learn at his own pace from his siblings and especially from his grandmother, whenever he was "available for learning," and supplying him with many opportunities for physical, artistic and intellectual activities. I also explained that when anything was interesting enough for Alon, his attention span could be quite long, enabling him to learn anything he wanted. I also added, that it was OK if Alon found school boring in many cases, since he would "mind his own business" during class, as was the case for many gifted children without ADD, not only in elementary school but sometimes in junior- and even high school. However, I added, the parents must never forget to be "on watch." Sometimes one teacher might mock Alon for thinking he did not have to learn, or sarcastically mention that he was "too smart to know what the others were doing," and things could change completely for him. In summary: Alon would not probably have needed any intervention before starting school, but I made sure his parents became aware of the fact that this situation was just temporary. As Alon intended to stay in the same kindergarten, it was important that the teacher continued to let him advance at his own pace, though the older children from the previous year were already in grade 1. I made sure the teacher would be informed that without intellectual challenge, Alon's frustration might have increased, and adding his ADD to it might have further increased the risk of behavior problems. In addition, the parents were aware of the possibility that more afternoon activities for Alon would have been needed. They knew that if during the first weeks of the school year Alon did not receive enough attention from the kindergarten teacher, there would be no harm in occasionally skipping kindergarten for special activities, such as a museum visit or the "market day" in the neighboring city. Though it was more than a year in the future, I mentioned the importance of a private meeting with the grade 1 teacher, regular counseling from her if necessary, and close observation of Alon in order to prevent the possibility of negative labeling, which might influence Alon's future educational track, social standing and psychological well being. Said, the Child whose Mother is "Waiting for the Ritalin" Said was also 4 years old; living with his mother and sister in his grandmother's house in a large Arab town. I had known the family for many years, and our relationship, though not intensive, was quite close. Said has ADHD, a fact that "had turned the house into hell," according to his mother. The financial situation of the family did not allow her to pay for expensive diagnoses, and finding an Arabic-speaking child neurologist was not trivial either. Said's mother was fully aware that the T.O.V.A. test (Test of Variables of Attention), offered by the city at minimal cost, was not accurate. But according to her: "I do not need him to be diagnosed. On the day he was born, I realized that I would not have much rest in the next 20 years." Said is full of life, demonstrating from a very young age, a special ability concerning the use of tools, solving technical-mechanical problems, overcoming obstacles limiting his movements, and touching various objects and then using them. Very young gifted children show especially high skills in gross- or fine motor development (Kearney, 2000). As a matter of fact, even the Terman children, over 1500 school children with IQ>135 identified in 1921 by Lewis Terman and studied by him and his colleagues for many decades, started walking about a month earlier than expected (Shurkin, 1992). In addition, though reaching the milestones of gross or fine motor skills substantially earlier than expected, this does not assure high cognitive abilities that are characteristic of future giftedness (Farmer, 1996). Another characteristic of giftedness among the very young is connected to game style (Wright, 1990). It has been found that pre-school gifted children preferred to participate in games much more complicated than regular children their age, and their games where more target-oriented, namely, they "invented" original ways of using existing games in order to maximize the performance, or played with objects that had not originally been intended to be used as games (Barnett, & Fiscella, 1985). Said showed unusually outstanding gross and fine motor skills at a very early age, as well as creativity during play. He started crawling at 7 months, and a few weeks later, when left alone for a few minutes on the living room carpet, his mother found him tying to push on the various buttons of the stereo system. Before his first birthday, when he could already stand unaided on his feet, he became interested in trying all the television channels. At age one, when he could walk by himself, he discovered, quite quickly, how the doors opened. After his parents locked all doors, he was found pushing the kitchen stool towards the house main gate, where the handle was higher than he could reach. He did not know yet if it was also locked. Before he was two, he succeeded in turning a key left in the keyhole, and since then it became clear that "one eye must always watch Said." When Said was two years old, he started to be very active in what had become his main hobby: dismantling electrical devices and different pieces of furniture. He studied all drawers in the house, and his mother became used to leaving pots, plates and cutlery only in the cupboards above the sink. She was afraid he might harm himself by reaching anything heavy or sharp, knowing for sure that neither the large size of any tool, nor its sharpness would prevent her son from trying to grab it and examine it closely. In addition, Said liked to try, though hardly successfully, to put together any electrical device he had dismantled, which had not only reduced the prospects of repairing the tool but was, in many cases, also dangerous. All electrical instruments in the house were connected to new plugs installed high in the walls; all glass and China tableware were stored so high the short grandmother could not reach them without her daughter’s help; the entrance door was always locked, something that, as the grandmother said, "never happened even when I had 8 children in the house." Since I do not know Arabic, I could not use conversation, the most important tool for identifying both verbal and mathematical-logical high abilities. However, I could identify Said's highly developed sense of humor. There is a lot of research about connections between giftedness and humor (e.g. Holt & Willard-Holt, 1995; Ziv & Gadish, 1990), especially important for us is the relationship between humor and high ability at an early age (Barnett & Fiscella, 1985; Eby & Smutny, 1991; Gross, 2004). I have watched Said's ability to understand humor and try to use humor as well. For example: While he still crawling, I watched him move my bag from the sofa to under it, and enjoy looking at me when I was looking for it. Once he pretended to be tired when dinner was served, but as soon as his plate was removed from the table and he was asked "Why are you not in bed," he just smiled. His mother had defined him as "funny kid," Although I don't understand his language, I am certain she was right. Said's mother obtained from his pediatrician a recommendation for emotional treatment, preferably by horseback riding or animal-assisted therapy (AAT). However, she was not able to finance any therapy. When the doctor suggested she could take her son to an open space, to the fields, bicycle-riding or football playing, she said: "I need to work full-time, and take care of the house as well. When am I to do all these traveling? Inside the city there is not even a proper, safe play-yard!" When the mother asked the doctor; "What is to happen when Said starts school," he answered, "Did you hear about Ritalin?" "So why not start now?" she asked. The doctor explained that he could only prescribe Ritalin to children over five. So now the mother is waiting for her son to be five. She does not know that studies show that about 25% of children taking Ritalin do not react to it (Pelham et al., 1999), and even when they do – its effectiveness declines during time (Reynolds & Fletcher-Janzen, 2009). She is not willing to hear about the side-effects of Ritalin or Adderall, such as anxiety, boredom, fatigue, headaches, stomachache, depression, appetite loss, difficulty sleeping, motor ticks, and social withdrawal (Pelham et al., 1999). When I mentioned the most common side effect, appetite lose, she said: "So he will be a little thin, but I will finally get some silence." In summary: Said's family lacks the financial and social resources needed for an optimal treatment and management of ADHD of a young boy. In a few months, when he starts being treated medically, it will be possible to read for him on a regular basis, and to have fixed time for playing with him. In short – to respond to his needs according to his pace in a variety of fine motor skills areas, such as building, painting, beading (in making jewelry), tying, and using different tools. Said's quick understanding might lead to good mathematical ability, but it is impossible to introduce him to math while his attention span is so short. I suggested to his mother to start asking him "life math" questions such as, "How many parts is the cake to be cut" according to the number of the present people, or "If I give you 10 Shekels for falafel, how much change will you give me back?" I intend to continue my relationship with Said's family and counsel them, as much as I can in spite of the language problem, as I believe opting for medical treatment is a choice that should be respected, even when it can never substitute for counseling the child and his family. Conclusion In this article I have tried to open a view to what has become the center of many families – their AD(H)D child. My perspective is aimed at focusing on two somewhat new angles in the AD(H)D phenomenon: (1) The case studies I have described are of 4-year olds, an age generally assumed to be too early for the identification of this disorder. Therefore, the research conducted on AD(H)D children that young is quite limited; and (2) The two boys described are very intelligent. Indeed, at such an early stage it is not usual in Israel to have children identified for giftedness, as the Ministry of Education identification occurs in grade 2 or 3 (age 8 or 9). There is no reason to have them examined privately for giftedness at an earlier age, but it is obvious that any intervention must take into consideration that these children need a lot of intellectual stimulation, deep learning and challenges. Both children have intelligent parents, highly conscious to the needs of their children. However, the differences between the family backgrounds, social status and financial situations have a substantial influence on same age children with the same disorder. The availability of suitable professionals is also of high importance, but the willingness of the parents to go to these professionals, who can assist their children, is of no less importance. These two case studies might also supply a partial answer to many of the parents arguing about the "pros and cons of Ritalin" as is obvious from the written media, many TV programs, and Internet communication, including parents' forums uniting hundreds of thousands of worried parents around the world. My case studies present a complicated, far from black-and-white situation, where the only answer that can be given is: Each child is a unique human-being, with special needs, wishes, abilities and conditions. Each AD(H)D child needs her or his own therapeutic and regulation program with full help and mediation of the family, whether it includes or excludes Ritalin, in order to get the best possible developmental results regarding all components in all dimensions: psychological, social, familial and educational.   References Barnett, L.A, & Fiscella, J. (1985). A child by any other name. A comparison of the playfulness of gifted and nongifted children. Gifted Child Quarterly, 29(2), 61-66. Chae, P.K., Kim, J.-H. & Noh K.-S. (2003). Diagnosis of ADHD among gifted children in relation to KEDI-WISC and T.O.V.A. Performance. Gifted Child Quarterly, 47, 192-201. Dabrowski. K. (1964). Positive disintegration. London: Little, Brown. David, H. (2008). Integration or separate classes for the gifted? The Israeli view. Australasian Journal of Gifted Education, 17(1), 40-47. David, H. (2009). The crystallization of the self of a gifted dyslexic young boy after forced dextralization. In David, H. & Wu, E., Understanding Giftedness: A Chinese-Israeli Casebook (pp. 113-143). Hong Kong: Pearson Education South Asia. David, H. (2011). Case Studies of Two Gifted Disabled Israeli Children: Invited Lecture. Conference on Excellence in Education for development and creativity, Istanbul, Turkey, 7-9 July 2011. David, H., Gil, M. & Raviv, I. (2009). Sibling relationships among Eilat families with at least one gifted child. Gifted and Talented International, 24(2), 71-88. Doggett, A.M. (2004). ADHD and drug therapy: Is it still a valid treatment? Journal of Child Health Care, 8, 69-81. Eby, J.W., & Smutny, J.F. (1991). A thoughtful overview of gifted education. New York: Longman. Einat, T., & Einat, A. (2008). Learning disabilities and delinquency: A study of Israeli prison inmates. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 52(4), 416-434. Farmer, D. (1996). Parenting gifted preschoolers. Retrieved on 1 November 2010 from http://www.davidsongifted.org/db/Articles_id_10106.aspx Gross, C.M., Rinn, A.N., & Jamieson, K.M. (2007). The relationship between gifted adolescents’ overexcitabilities and selfconcepts: An analysis of gender and grade level. Roeper Review, 29, 240-248. Gross, M.U.M. (2004). Exceptionally Gifted Children. London: RoutledgeFalmer. Holt. D. G., & Willard-Holt, C. (1995). An exploration of the relationship between humor and giftedness in students. International Journal of Humor Research, 8, 257-271. Joseph, J. (2006). The missing gene: Psychiatry, heredity, and the fruitless search for genes. New York, NY: Algora. Kearney, K. (2000). Frequently asked questions about extreme intelligence in very young children. Retried on 1 January 2011 from http://www.davidsongifted.org/db/Articles_id_10162.aspx Kent, L. Green, E., Hawi, Z., Kirley, A., Dudbridge, F., et al. (2005). Association of the paternally transmitted copy of common Valine allele of the Val66Met polymorphism of the brain-derived neurotrophic factor (BDNF) gene with susceptibility to ADHD. Molecular Psychiatry, 10, 939-943. Lefever, G.B., Arcona, A.P., & Antonuccio, D.O. (2003). ADHD among American Schoolchildren. Evidence of Overdiagnosis and Overuse of Medication. The Scientific Review of Mental Health Practice, 2(1), Retrieved on 1 December 2010 from: http://www.srmhp.org/0201/adhd.html Pelham W.E., Aronoff, H.R., Midlam, J.K., Shapiro, C.J., Gnagy, E.M., Chronis, A.M., Onyango, A.N., Forehand, G., Nguyen, A., & Waxmonsky, J. (1999). A Comparison of Ritalin and Adderall: Efficacy and Time-Course in Children with Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. Pediatrics, 103(4). Reynolds, C.R., & Fletcher-Janzen, E. (2009). Handbook of Clinical Child Neuropsychology (3rd Ed.). New York, NY: Springer. Shurkin, J.B. (1992). Terman's Kids: The Groundbreaking Study of How the Gifted Grow Up. New York: Little Brown & Co. Silverman, L.K. (2009). What We Have Learned About Gifted Children. 30th Anniversary 1979 – 2009. Gifted Development Center. Retrieved on 18 November 2010 from: http://www.gifteddevelopment.com/What_is_Gifted/learned.htm Stevenson, J., Asherson, P., Hay, D., Levy, F. et al. (2005). Characterizing the ADHD phenotype for genetic studies. Developmental Science, 8(2), 115-121. Tieso, C.L. (2007). Patterns of Overexcitabilities in Identified Gifted Students and Their Parents: A Hierarchical Model. Gifted Child Quarterly, 51(1), 11-22. Webb, J.T.,Amend, E.R., Webb, N.E., Goerss, J., Beljan, P., & Olenchak, F.R. (2009). Misdiagnosis and dual diagnoses of gifted children and adults ADHD, bipolar, OCD, asperger's, depression, and other disorders. Phoenix, AZ: Great Potential Press, Inc. Weyandt, L.L. (2007). An ADHD primer. Mahwah, NJ: Lawrence Erlbaum. Wight, L. (1990). The social and nonsocial behaviors of precocious preschoolers during free play. Roeper Review, 12(4), 268-274. Ziv, A. (1990). Gifted. Jerusalem, Israel: Keter (Hebrew). Ziv, A., & Gadish, O. (1990). Humor and giftedness. Journal for the Education of the Gifted, 13(4), 332-345.   Permission to reprint this article was granted to the Davidson Institute for Talent Development by Prufrock Press. This article is provided as a service of the Davidson Institute for Talent Development, a 501(c)3 nonprofit dedicated to supporting profoundly gifted young people under 18. To learn more about the Davidson Institute’s programs, please visit http://www.davidsongifted.org/.
על לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה - מאת ד"ר חנה דויד
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
ילד לקוי למידה מזמן אתגר לא פשוט למשפחתו: על הוריו להשקיע הרבה זמן, אנרגיה וממון כדי למצוא את המומחים המתאימים שיעזרו לו להגיע להישגים לימודיים מינימליים על אף הלקות. ילד מחונן לקוי למידה מזמן אתגר גדול אף יותר להוריו: הם יודעים שהוא "יכול להגיע רחוק", אבל עליהם לשכנע אותו בכך – ופעמים רבות לשכנע אף את עצמם שהפוטנציאל שלו לא נעלם, על אף כל הכישלונות. הורים שמצפים לגדולות מילדם לקוי הלמידה מצטיירים לעתים קרובות בעיני סביבתם כ"משוגעים לדבר": המורים, היועצות, ולפעמים כל אנשי הצוות החינוכי הבאים במגע עם הילד אינם מכנים לקבל את המושג "מחונן לקוי למידה", והילד מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן. חלק מהמורים חושבים שהוא בעל יכולות נמוכות ו"הורים דוחפים", ואינם מוכנים לתת לו הזמנות ללמוד ברמה גבוהה ולפתוח בפניו מקצועות מאתגרים או מסלול שנחשב יוקרתי. מורים אחרים מכירים ביכולות הגבוהות של הילד, אבל אינם מאמינים שהוא לקוי למידה, ולפיכך לא מאפשרים לו לקבל את ההקלות להן הוא זכאי, לא מוכנים לשתף פעולה עם תוכנית התמיכה בו, ולפעמים אפילו שמים אותו ללעג לפני חבריו, משל היה מעמיד פנים, עצל או טוען לזכויות לא לו. ילדים רבים בעלי תווית כפולה – של מחוננים ושל בעלי לקות למידה – נופלים "בין הכיסאות": מצד אחד, הם אינם מקבלים חינוך למחוננים, שכן לקות הלמידה מונעת מהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם; הם אף אינם מוכרים כמחוננים, היות ובמבדקי המחוננות אינם משיגים את הציון המינימלי הנדרש כדי להיכלל בקבוצה זו. מצד שני – בשל מחוננותם הם מגיעים להישגים, שאף אם אינם תואמים את יכולותיהם הקוגניטיביות, הם מספיקים כדי להיחשב תלמידים בינוניים, רגילים. פעמים רבות הם מוגדרים כתלמידים עצלים, שאינם מגיעים להישגים שנראה "בבירור" שהם יכולים להגיע אליהם. שיעור הילדים שלהם אינטליגנציה גבוהה, שהם מוכשרים, יצירתיים, ואף מחוננים, ועם זאת – לקויי למידה או בעלי הפרעת קשב וריכוז, גדול בהרבה משיעור הילדים המחוננים המזוהים כבעלי לקויות אלה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים יפעיל ילד כזה את "מנגנון הפיצוי" המפותח אצלו, דהיינו - יכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות יעזרו לו להסתיר את הלקות שלו, ואולי אף להעלים אותה. לפיכך, הישגיו לא יהיו גבוהים אמנם, אך גם לא יהיו נמוכים במידה כזאת שתצביע בבירור על היותו לקוי למידה, שכן הישגים לימודים בינוניים ואף למטה מכך אינם בהכרח אינדיקציה ללקות למידה. כך ייתפס הילד כבעל יכולות הנמוכות מאלו שיש לו למעשה, אבל לא כלקוי למידה. גם כאשר יתעורר החשד לקיום לקות, היא עלולה להיות מזוהה בשלב מאוחר מאוד. נחשוב לדוגמה על תלמיד כיתה ב', שמחשב חישובים מתמטיים מסובכים במהירות, הרבה מעבר לרמת הכיתה, אבל לא מצליח לרכוש את יכולת הקריאה. סביר שהחשד בדבר הלקות של ילד כזה יתחיל להתעורר רק לאחר שבני כיתתו כבר שולטים בכתיבה ובקריאה, והוא כבר מגבש לעצמו זהות של "אטי", עצל", או אפילו "טיפש". במקרים שבהם ילד דיסלקטי הוא בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות במיוחד, עלולה הלקות להתגלות רק בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. ידועים סיפורים על ילדים שנהגו במשך שנים "להקריא" את שיעורי הבית מתוך מחברת ריקה, על אחרים שהכינו את שיעורי הבית בחשבון עבור חבריהם ואף עזרו להם בהבנת החומר בתמורה לכך שאותם חברים יעתיקו עבורם את הכתוב על הלוח, ועוד. ככל שיכולותיו השכליות של הילד גבוהות יותר, כן הוא נמצא בסיכון יתר לאי-גילויה של הלקות, וכמובן – להתחלה מאוחרת של הטיפול בה בשלב מאוחר, לעתים מאוחרת הרבה יותר מדי. במאמר זה בחרתי לעסוק בפירוט בהפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים בעלי אינטליגנציה גבוהה, הגם שלא אותרו כמחוננים. "תווית המחוננות" אינה חשובה; חשובה הידיעה שילדים רבים בעלי הפרעה זו נידונים לחיים מתסכלים ולאי-מיצוי יכולותיהם בתחומים בהם הם יכולים להגיע להישגים גבוהים. אף גרוע מכך – לא אחת הם נידונים להתמודד עם בעיות בחיי החברה, חיי הרגש, וחיי המשפחה. במקום אחר תיארתי בפירוט את מהלך חייו של ילד – כיום סטודנט צעיר – שאותר כמחונן דיסלקטי (David, 2009); ביולי 2011 הצגתי בפירוט את תיאור המקרה שלו ((David, 2011 בכנס המועצה העולמית למחוננות שהתקיים באיסטנבול.  
קשיים רגשים אצל ילדים - הסבר וטיפול - מאת עדינה מסטבאום
קטגוריה טיפול בהפרעות קשב וריכוז
קשיים רגשיים אצל ילדים – הסבר והצעות לטיפול   א/תה נכנסים לגן עם הילד שלכם.אתם רואים קבוצת ילדים שמחים וצוהלים. כל אחד משחק במשחק או עובד לפי ההוראות של הגננת. בכל פינה רואים המולה ופעילות. פתאום צדה עיניכם ילד אחד יושב בפינה, מכונס עם עצמו. למה? מה קרה לו? ואולי זה הבן שלכם ולא של השכן?   ישנם ילדים עם קשיים רגשיים. הציר הוא מילדים מכונסים בעצמם  - מצב של אוטיזם ועד לעודף פעילות – היפר אקטיביות קשה. ניתן לדון בשאלה האם אוטיזם ושאר קשיים הם על רקע נוירולוגי או רגשי, אך אנו נדון בתחום הרגשי והמעשי. שני הקצוות של קשיים רגשיים שתיארנו וכל הציר ביניהם דורשים התערבות טיפולית.   לפעמים קשה להורים או לצוות טיפולי, במיוחד בגיל צעיר לשים לב לקושי של ילד שקט. ניתן להסביר זאת בדרכים שונות: הוא מתבייש, זה האופי שלו, הוא אוהב לשחק לבד וכו'.   חשוב לשים לב למספר נתונים כדי להבחין האם זו בעיה הדורשת טיפול:   -          האם זה פוגע בתפקוד שלו?   -          האם זה קושי בתקשורת או רק העדפה שלו לשחק לבד?   -          האם הוא מדבר באופן חופשי עם ילדים ומבוגרים?   -          האם הוא נראה חרד או פוחד מרעש / אור / אנשים וכו'   -          מה גורם להתנהגות החריגה?   -          האם הוא מתקשה בפרידות, במקומות חדשים, במפגש עם אנשים חדשים?   ילד היפר אקטיבי בולט מאד בגן ולכן גם הוא יוצר תרעומת מהסביבה. הוא כל הזמן מפריע, מציק לילדים, לא עובד כמו כולם וכו'. צריך לזכור שהילד לא אשם!!! אין ילד בן 4 שיושב בבית וחושב: איך אני אציק מחר לגננת? באיזה ילד אני אפגע מחר? כשחושבים על זה – זה פשוט אבסורדי! אולם בכל זאת האשמה הראשונה והתרעומת תמיד מופנית כלפי הילד. צריך לזכור שהוא הכי מסכן ופגוע מכל "הסיפור"!!!   אם נראה לפי ההיכרות שלכם עם הילד שאכן ההתנהגות שלו בעייתית, כדאי לפנות לייעוץ. דבר ראשון הוא להתייעץ  עם הגננת. הגננת יכולה לבקש חוות דעת מפסיכולוגית הגן. כדאי שההורים יהיו שותפים פעילים עם הפסיכולוגית. במקביל כדאי לפנות ל"מכון להתפתחות הילד" – מכון אזורי הקשור לקופת החולים שמאבחן ילדים בצורה מקצועית.   לאחר שקיבלתם חוות דעת מקצועית עוברים לשלב הטיפול. ההורים יקבלו הנחיות מהפסיכולוגית או הרופא ההתפתחותי לגבי הטיפול המתאים. ניתן לפנות למתי"א – מרכז תמיכה יישובי אזורי כדי לקבל סיוע לילד.   הדבר הכי חשוב הוא שההורים יקבלו את הילד!!!   הורה שמרגיש שיש לילד שלו בעיה עובר תמיד 4 שלבים: הכחשה – לא מוכן להכיר בכך שיש לילד שלו בעיה אבל – כאב עצום על  הילד "שאיננו" אותו ילד שהוא דמיין שיהיה השלמה – הכרה והפנמה שזה המצב של הילד קבלה ועשייה – מוכנות לקבל את הילד ולאהוב אותו כמו שהוא ולעשות הכל לטובתו.   רק כאשר ההורים יגיעו לשלב הקבלה – הם יהיו מסוגלים להכיל את הילד ולתמוך בו.   הדבר הכי חשוב לכול ילד ולילד עם חסך כלשהוא במיוחד – הוא לדעת שהוא אהוב ורצוי כמו שהוא. זה יותר מאוויר לנשימה ויותר ממים לצמא – זה ממש פיקוח נפש.   ישנם מספר דרכי טיפול ואציין חלק: הנחיית הורים: החינוך בבית הוא הבסיס להרבה התנהגויות של ילדים. ילדים חייבים  גבולות                          ברורים וגיבוי של ההורים על התנהגות ראויה בבית ובגן. ריפוי באומנות: דרך היצירה הילד לומד לבטא את עצמו וכך משחרר את רגשותיו טיפול בחיות: הילד יוצר קשר עם חיות שפחות מאיימות מאנשים וכך לומד ליצור תקשורת                            ולקחת אחריות. ריפוי במוסיקה: הילד מבטא את רגשותיו באופן לא מילולי וכך יגיע לשליטה , להרמוניה עם                               הסביבה ולרוגע נפשי טיפול קינסיולוגיה מח-אחד: דרך לגלות את החסימה הרגשית וכך לשחרר את החסימה ולאפשר לילד להסתגל לסביבה כרגיל.   כל טיפול חייב להיות באחריות ההורים ובשיתוף פעולה מלא – גם אם הטיפול ניתן בגן.   לסיכום: העיקר בעיני ההורים והצוות החינוכי הוא שיהיה טוב לילד. כולם עובדים יחד למטרה זו. ההורים והצוות יכולים להיוועץ זה בזה אם נראה חשד לקושי רגשי אצל הילד. כדאי לגשת לחוות דעת מקצועית כדי לדעת האם יש קושי וממה הוא נובע. לאחר מכן עוברים לשלב הטיפול. לאורך כל הדרך נותנים לילד תחושה נהדרת שהוא אהוב, מקובל ורצוי.   הכותבת היא גננת שילוב, מטפלת קינסיולוגית מוסמכת ומטפלת בסוג'וק, שדרות 052-7905906            
לכל המאמרים...   

 
 
 
 
 
 
כניסת משתמש
E-Mail שם משתמש    
סיסמא    
זכור אותי במחשב זה
 
לשרותך באתר:
29546 אנשי חינוך
1828 מאמרים
 
מקצועות או חומרים
מקצועות    
כיתה    
א ב ג ד
ה ו ז ח
ט י יא יב
נושא    
 
דבר מנהל האתר
ברוכים הבאים לספריית החינוך. באתר תמצאו רשת חברתית למורים, מבחר מערכי שיעור בכל המקצועות וספרייה וירטואלית. הרשת החברתית צויינה על ידי מדור המחשבים של ידיעות אחרונות כמוצר הנבחר ("פייבוריט") לשנת 2008. הספרייה הווירטואלית מאפשרת להעלות עצמאית מאמרים לאתר. באתר תמצאו מאמרים על מגוון נושאים בתחום החינוך, על הפרעות קשב וריכוז וגם על לקויות למידה. באתר ניתן לקבל מידע אודות השתלמויות מורים, על הזכאות לגמול שבתון ועל מגוון נושאים בתחום. חיבור לפייסבוק שיצרנו, מאפשר לשלוח בקלות את המאמרים גם לחברים. גמול השתלמות. בתי ספר
חיפוש חבר
שם  
שם משפחה  
מקצוע  
עיר  
בית ספר  
 
 
 
   |        |     עיצוב סביבה לימודית    |     חינוך    |     אבחון הפרעות קשב וריכוז    |     MOXO    |     אודות    |     אבחון קשב וריכוז    |     פורום חינוך    |     תנאי שימוש     |     הוסף למועדפים